גמרא
פירוש
מִי דָּמֵי גַּבֵּי צוֹנֵן צַדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂין הַרְבֵּה.
הָכָא סְפֵיקָא הוּא דִּלְמָא פָּחוֹת מִסֶּלַע וְיוֹתֵר עַל שֶׁקֶל קָאָמַר וְזֵירוּזִין הָוֵי אוֹ דִּלְמָא דַּוְקָא קָאָמַר וְנִידְרָא הָוֵי אתִּבְּעֵי.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם כִּי אַמְרִיתָא קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר תַּנָּא תָּנֵי אַרְבָּעָה נְדָרִים בהִתִּירוּ חֲכָמִים וְאַתְּ אָמְרַתְּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם.
רַב יוֹסֵף מַתְנִי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּהַאי לִישָּׁנָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי אֵין חָכָם רַשַּׁאי לְהַתִּיר אֶלָּא כְּעֵין אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ קָסָבַר אֵין פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה.
הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה – וזה שהיה מסרב בחבירו שיאכל אצלו קימעא וישתה טיפת צונן ודאי לאכילה ושתיה מרובה קאמר כי כן דרכן של צדיקים לומר מעט ולעשות הרבה וכי אמר ליה האי קונם טיפת צונן שאני טועם הכי נתכוון לומר אותה טיפה שאתה רוצה ליתן לי איני טועם דהיינו אכילה מרובה ולא נתכוון לטיפת צונן ממש הלכך אסור באכילה ושתיה מרובה ומותר לשתות הימנו טיפת צונן אבל הכא דדילמא האי דאמר טפי מסלע דעתיה על פחות מסלע ליתן בשלשה דינרין והאי דאמר בציר דעתיה על יותר משקל ליתן ג׳ דינרין.
וזירוזין הוי – ומותר.
או דלמא דוקא קאמר ונדרא הוי – ואסור. אלא כעין ד׳ נדרים [הללו] – והני הוא דשרו משום דלית בהו ממש אבל שאר נדרים אין אדם רשאי להתיר עד שיתחרט הנודר מעצמו.
קסבר אין פותחין בחרטה – שאין חכם רשאי לפתוח ולומד לו נדרת אדעתא דהכי כדאמרינן לקמן אלא הנודר הוא יתחרט תחלה ויפתח ויאמר לו לא לדעת כן נדרתי והוא פותח תחלה בחרטה. אמר ליה לבך עלך – כלומר עומד אתה על דעת הראשונה שרצונך עדיין באותו נדר.
אמר ליה לא – כלומר מתחרט אכי אלמא קסבר פותחין בחרטה. אם היו י׳ בני אדם כו׳ – שאם פתחו לך בחרטה כשרצית לנדור כלום נדרת.
אמר ליה לאו – קסבר אין פותחין בחרטה ולכך אמר ליה כה״ג דכיון דאמר אילו היו י׳ בני אדם כו׳ דמיעקר עקר לנדריה ולא הוי נדר כלל ולכך פותח בחרטה הוא אבל בעלמא אין פותחין בחרטה. קסבר רבי ישמעאל ברבי יוסי אין פותחין בחרטה. תהית – מצטער אתה.
כדו תהית – מצטער אתה שנדרת דהיינו בחרטה.
בעית נדור – קיבלת הנדר מרצונך.
אי לא מרגזין לי – אלמלא שהכעיסוני לא הייתי נודר.
אמר ליה תהא כבעית – הואיל ולא קיבלת מרצונך יהא מותר לך כמו שאתה רוצה דלא הוי נדר והאי תנא סבר דאין פותחין בחרטה.
דאמרן מגירתיך – שאומרות השכינות על בתך כמו ומגרת ביתה (שמות ג).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
או דלמא דוקא קאמר ונדרא הוי – ואסור. אלא כעין ד׳ נדרים [הללו] – והני הוא דשרו משום דלית בהו ממש אבל שאר נדרים אין אדם רשאי להתיר עד שיתחרט הנודר מעצמו.
קסבר אין פותחין בחרטה – שאין חכם רשאי לפתוח ולומד לו נדרת אדעתא דהכי כדאמרינן לקמן אלא הנודר הוא יתחרט תחלה ויפתח ויאמר לו לא לדעת כן נדרתי והוא פותח תחלה בחרטה. אמר ליה לבך עלך – כלומר עומד אתה על דעת הראשונה שרצונך עדיין באותו נדר.
אמר ליה לא – כלומר מתחרט אכי אלמא קסבר פותחין בחרטה. אם היו י׳ בני אדם כו׳ – שאם פתחו לך בחרטה כשרצית לנדור כלום נדרת.
אמר ליה לאו – קסבר אין פותחין בחרטה ולכך אמר ליה כה״ג דכיון דאמר אילו היו י׳ בני אדם כו׳ דמיעקר עקר לנדריה ולא הוי נדר כלל ולכך פותח בחרטה הוא אבל בעלמא אין פותחין בחרטה. קסבר רבי ישמעאל ברבי יוסי אין פותחין בחרטה. תהית – מצטער אתה.
כדו תהית – מצטער אתה שנדרת דהיינו בחרטה.
בעית נדור – קיבלת הנדר מרצונך.
אי לא מרגזין לי – אלמלא שהכעיסוני לא הייתי נודר.
אמר ליה תהא כבעית – הואיל ולא קיבלת מרצונך יהא מותר לך כמו שאתה רוצה דלא הוי נדר והאי תנא סבר דאין פותחין בחרטה.
דאמרן מגירתיך – שאומרות השכינות על בתך כמו ומגרת ביתה (שמות ג).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush